חיי הקשישים בישראל 

השלכנו אותם לעת זיקנה- חיי הקשישים בישראל מאת עו"ד שירה בן אשר בתחום החברתי, מדינת ישראל פשטה את הרגל. להסתכל על מצבם המחפיר של הקשישים בישראל "בני גיל הזהב", ולראות אותנו- מדינת ישראל החוגגת 60 שנה- לא מסוגלת לדאוג לאזרחיה. יש שיגידו כי הכל מתחיל בחינוך אך עובדה מוגמרת היא כי מצב הקשישים בארץ הולך ומחמיר. למרות שפע חוקי הביטחון הסוציאלי וביניהם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק ביטוח לאומי,או חוקים נוספים בדבר זכויות הנכים והחולים, בפועל כל קשיש רביעי בישראל נמצא במצוקה כלכלית קשה וחי על הקצבאות השונות וכן כל קשיש רביעי נחשף לאלימות קשה. השפל ארע כאשר התחננו מאות קשישים ניצולי השואה, בוני הארץ הזו, לתוספת של מספר שקלים לקצבת הזקנה אותה הם מקבלים, על מנת לחיות את חייהם בכבוד. ואכן, לאחר צעקה רבה, ובין היתר בעקבות פרסום בעיתונות ובתקשורת הבינלאומית, החליטה הממשלה להקצות כמיליארד שקלים לקצבת הזקנה של הקשישים, רובם ניצולי השואה, בהתאם לקריטריונים שונים, כמו האם מדובר ביוצאי מחנות וגטאות שקיבלו תגמולים מגרמניה, ובאופן כללי בהתאם לגילם ובהתאם לשאלה אם יש או אין בבעלותם דירה. אולם, ספק אם בכך הגיעה הפרשה לקיצה. בהקשר זה, פנייתו של השר רפי איתן אל גרמניה בדרישה לפתוח מחדש את הסכם השילומים, נראה כמעשה צדקה שאינו מתאים במקרה הטוב, או חמור מכך, התנערות המדינה מאחריותה והעברתה למדינה אחרת. אל נטעה, מדובר בקשישים אשר עבדו כל חייהם והפרישו מידי חודש בחודשו תשלומים לביטוח לאומי על מנת להבטיח לעצמם סכום נאות בעת זקנה, אשר אינם מסוגלים לפעול כיום לשיפור מצבם ע"י עבודה או לימודים או כל פעולה אחרת ותלויים בקצבה החודשית לקיום חייהם בכבוד. באופן כללי, ביסוד זכויות האדם עומד העקרון כי לכל אדם באשר היותו אדם מוקנות זכויות בסיסיות, ללא תנאי, המספקות לו את הצרכים החיונים לקיום אנושי ולקיום בכבוד. זכויות אלה תובעות מהמדינה פעולה והקצאת משאבים. הבסיס לכך הוא כי זכות האדם היא למעשה חובת המדינה. הזכויות החברתיות עוגנו במסמכים ואמנות בינלאומיות אשר ישראל שותפה להן, ואף במגילת העצמאות ובחוקיה השונים של ישראל. בבג"צ קונטרם בע"מ נגד משרד האוצר, קבע כבוד השופט זמיר לראשונה בדעת מיעוט כי למדינה חובה לדאוג לצדק חברתי לקדם את רווחת האדם, במובן בו אדם יהיה שבע ולא רק לא רעב. ובעקבותיו, בפס"ד גמזו נגד ישעיהו, קבע הנשיא לשעבר כבוד השופט אהרון ברק כי פגיעה בזכויות החברתיות ובקיום המינימלי הינה פגיעה בגרעין הקשה של כבוד האדם וכלשונו; "אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע" (רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 375). בבג"צ עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי, הוסיף השופט ברק, כי חובתה של המדינה היא כפולה הכוללת פן שלילי לפיו המדינה מחוייבת לדאוג כי כבוד האדם לא יפגע וכן פן חיובי לפיו, חובת המדינה לפעול להגנת כבוד האדם. מכאן, נגזרת החובה של המדינה לקיים מערכת שתבטיח לקשישים כי מצבם החומרי לא יביאם למחסור קיומי. למרות הפסיקה הרחבה ולמרות המודעות הרבה בנושא, בפועל הן מבחינת הקצאת משאבים והן מבחינת אכיפה והגנה עליהן נחשבות הזכויות החברתיות כזכויות מדרגה שנייה, הנרמסות מידי יום על ידי המדינה, ובמרבית המקרים, במאזן בין שיקולים הכלכליים של המדינה לבין ההגנה על הזכויות החברתיות, גובר השיקול הכלכלי, והזכויות החברתיות נשכחות ונשארות מאחור. כך נוצר מצב, כי את חסר הדאגה של רשויות המדינה לחייהם של הקשישים, ממלאים גורמים פרטיים שונים כגון קרנות פנסיה, בנקים וחברות ביטוח, כאשר מדינת ישראל הופכת ממדינת רווחה למדינת סעד, חסד וצדקה. אוזלת היד של המדינה, משליכה כאמור אף על הביטחון האישי של אותם קשישים, המתמודדים עם בעיות האלימות המתרבות אשר הפכו להיות מכת מדינה, שתוצאותיהן אכזריות ומחייבות ענישה מחמירה. בוודאי מדיניות זו משליכה על הצעירים במדינה הרואים את מצב הוריהם או הורי הוריהם. ויודגש- השמירה על הזכויות החברתיות מפני פגיעה בהם וכן פעולה לקידומם באמצעות חקיקת חוק יסוד: זכויות חברתיות, תוביל לפתרון בעיות רבות בחברה הישראלית. ההגנה על הזקן בפרט ועל כבודו של האזרח בכלל, תגביר את הסולידריות החברתית עליה מושתת המדינה, אשר נשכחה בשנים האחרונות ותשמש מודל לחינוך החברה ולהפחתת האלימות. יחד עם זאת, עצוב הוא כי נדרשת חקיקה כדי לבצע דבר כל כך אנושי ומובן מאליו שכל אחד מאיתנו יזדקק לו בשלב זה או אחר. אין ספק כי הדאגה והשמירה על הכבוד חייבת להיות ערך עליון והמדינה חייבת לשלם את המחיר על מנת לשמור על זכויות אלו. אל לנו להיות אדישים למצב המחפיר של הקשישים, בו אנו עלולים להמצא יום בהיר אחד. דאגה היום למצב הקשישים הינה דאגה להורינו, עתידינו ועתיד ילדנו.